רי"ף עירובין א׳

1 מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך הרחב מעשר אמות ימעט ואם יש לו צורת פתח אע"פ שרחב מעשר אמות א"צ למעט:

2 גמ' דף ג. כיצד ממעטו נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה כי היכי דהוי חלליה עשרים דאמרינן מקצת קורה בתוך עשרים ומקצתה למעלה מעשרי' מקצת סכך בתוך עשרים ומקצתו למעלה מעשרים אמר רבה במבוי כשר ובסוכה פסולה וכו' ואסיקנא רבא אמר אחד זה ואחד זה כשר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן עשרים אמה:

3 דף ד: היה גבוה מעשרים אמה ובא למעטו ממעטו בקורה רחבה טפח ודיו דף ה. דקורה משום היכר והיכר של מטה כהיכר שלמעלה וכשם שלמעלה דיה טפח כדתנן דיה לקורה שתהא רחבה טפח כך הקורה שממעט בה למטה ממנה דיה שתהא רחבה טפח.

4 ואם היה גבהו פחות מעשרה טפחים חוקק בו ארבע אמות על ארבע אמות כדי להשלימו לעשרה טפחים כאביי ואע"ג דפליג עליה רב יוסף דהוא רביה ואמר חוקק בו ארבעה על ארבעה כיון דסוגיין כאביי דאמר משך מבוי בארבע אמות הלכתא כותיה:

5 איתמר מבוי שנפרץ מצדו וכלפי ראשו

6 איתמר משמיה דרב אמי ורב אסי אם יש שם פס ד' מתיר פרצה עד י' ואם לאו פחות מג' מתיר ג' אינו מתיר ואוקימנא בדף ו. הא דרב אמי ורב אסי בדאית ליה גדודי כלומר במקום שנפרץ יש לו גדודין כמו מסגרת שהן מונעין בני רה"ר:

7 אמר רמי בר אבא אמר רב הונא לחי הבולט מדפנו של מבוי פחות מד' אמות נידון משום לחי וא"צ לחי אחר להתירו.

8 ד' אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו.

9 הא שמעתא חזינא בה תרין פירושי דלא דייקי משום דאית בהו פירכא ולהכי לא כתיבנא להו והכי פירושא לחי הבולט מדפנו של מבוי כגון שיש ע"פ המבוי כותל רביעי משוך כלפי רחבו אם אינו משוך אלא פחות מד' אמות נידון משום לחי לפי שאין בו שיעור משך מבוי לפיכך א"צ המבוי לחי אחר להתירו ואם יש בו ד' אמות שיעור משך מבוי אינו נידון משום לחי אלא נידון כשאר כותלי מבוי ופתחו של מבוי הרי הוא עומד בלא לחי ולפיכך צריך לחי אחר להתירו ואותו לחי מוקים ליה באידך גיסא אי נמי מוקים ליה בהדה דההוא קמא ומטפי ביה פורתא על פותייה דקמא או דמבציר ביה פורתא מפותייה דקמא כי היכי דליהוי ליה היכרא.

10 אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שרחבו ח' אמות דהוה ליה ההוא כותל רביעי פרוץ שבו כעומד שבו שהעומד ד' והפרוץ ד' אבל במבוי שרחבו שבע אמות כיון שהעומד ד' והפרוץ ג' ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ק"ו מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ד' ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ ואינה צריכה פס.

11 מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שיותר בעומד מרובה על הפרוץ וא"צ לחי ובא רב אשי ואמר אפילו במבוי שמנה א"צ לחי מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש כיון שאין במשך הבולט ד' אמות נידון משום לחי מאי אמרת דכי הדדי נינהו הוה ספק דדבריהם וספק דדבריהם להקל והלכתא כרב אשי האי הוא פירושה דהאי שמעתא פירושא ברירא ונהירא הוא ואין בו קושיא ולא ספק:

12 איתמר מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש ושמואל אמר תורתו כסתום